תיפתר בשהיה החמור טעון גדיים. הא דמוקי לה בשינוייא דחיקה ולא בשינוייא רווחא טפי וכגון שהיה פתח החנות בולט כנגד הרחבה כמו אלו תריסי חנויות שהן בולטות לר״ה דבשעת העברתה יכולה לאכול משם בלא חזרה או כעין דמפרק לה בבבלי דף כ״א ע״א דקיימא בקרן זוית. נראה דבהאי אוקימתא דינא קמ״ל אליבא דרב וזה דהכל הולך אחר המקום שתוכל איזו בהמה לאכול שם בלתי חזרה דאז הוי אורחה אפי׳. לבהמה שאינה יכולה לאכול כי אם בחזרה וטעמא דמילתא דכיון שלפעמים תמצא שאוכלת איזו בהמה בלי חיזור לא היה לו לזה להניח פירותיו שמה והכא נמי ה״ק תיפתר לטעמא דמתניתין דמשלם מה שנהנית בלבד בשהיה החמור טעון גדיים וכו׳ כלומר לאו דוקא דבכה״ג איירי המתני׳ אלא מכיון שאם היה החמור טעון גדיים שם היו יכולין הגדיים לאכול מפתח החנות בלי חיזור בכה״ג הוי המקום הזה כר״ה אפילו לגבי החמור שצריך לחזור ראשו ולאכול משם דהואיל ולפעמים שכיח הוא שהחמור טעון גדיים ויכולין לפשוט צואריהן ולאכול היה לו להניזק לשמור פירותיו וכמ״ש התוס׳ שם בד״ה דקיימא בקרן זוית לפי פי׳ הר״י דכל מה שהגדיים יכולין להגיע ולאכול חשיב ר״ה אפילו לחמור וכו׳ וכלומר אפי׳ לחמור ההולך לבדו מבלי טעון גדיים דזה דוחק לומר דלגבי החמור כשהולך לבדו חשוב זה המקום חצר הניזק ואם הוא טעון גדיים חשוב ר״ה כדמסיימי כי זה דוחק לומר וכו׳ וא״כ ודאי נמי אין לחלק לגבי חמור גופיה בין טעון גדיים או לא דזיל בתר טעמא דהוי כמו מניח פירותיו ברה״ר הואיל ושכיח הוא לעבור שם חמור טעון גדיים וזה פשוט. ולפ״ז צריך לפרש ג״כ להא דצידי הרחבה אליבא דרב בענין זה ולפי פי׳ הר״י דמ״ש התוס׳ בדיבור דלעיל ונראה לר״י דצידי רחבה חשיבי חצר הניזק וכו׳ ולרב אפילו במקום שיכול לאכול בחיזור חשיב חצר הניזק וכו׳ וכלומר אפילו באותו מקום הסמוך להרחבה שיכולה הבהמה לאכול משם כשהיא עוברת ברחבה רק שצריכה לאכול בחיזור כחצר הניזק חשיבא משום שיש לו רשות להניח פירותיו שם ולא הוי ליה לאסוקי אדעתיה שהבהמה תחזיר ראשה ותאכל ולכאורה קשיא למאי דפרישית דמאי שנא צידי הרחבה מפתח החנות נימא הכא נמי דאע״ג שהבהמה צריכה שתחזור ראשה מכל מקום אם היתה טעונה גדיים וראשן היו כלפי המקום ההוא היו יכולין לאכול מבלי חיזור א״כ לגבי בהמה נמי תיחשב ר״ה דהא קאמרת דבהאי מודה רב אבל הא ליתא דבאמת להאי פירושא ולהאי טעמא אין ה״נ דדינא הכי גם בצידי הרחבה אליבא דרב והכי מפרשינן לפלוגתייהו דרב ושמואל דרב ס״ל במחזרת כלומר כל מקום שתוכל הבהמה לאכול משם בצידי הרחבה כשהיא עוברת ברחבה וצריכה היא לאכול בחיזור כחצר הניזק הוי וכן נמי בעינן שיהא דוקא לעולם בחיזור ולאפוקי אם משכחת לה שתאכל לפעמים בלי חיזור בין אותה הבהמה או אחרת בזה מודה רב דהוי כר״ה ואינו משלם אלא מה שנהנית ולפ״ז מדויק נמי גם לפי׳ הר״י הא דקאמר רב ובמחזרת בוי״ו לומר דגם המקום שבצידי הרחבה הסמוך להרחבה ויכולה לאכול משם בחיזור נחשב כחצר הניזק ובלבד שאי אפשר לה לאכול משם בשום פנים אא״כ בחיזור ולא לשום בהמה אחרת דבזה אמרינן דלא הוי ליה לאסוקי אדעתיה להניזק שתאכל איזו בהמה דלאו כאורחה ויש לו רשות להניח פירותיו שם ולשמואל כל מקום שתוכל לאכול משם אפי׳ בחזרה כר״ה הוי דמ״מ הוי ליה לאסוקי אדעתיה שמא תחזור הבהמה ראשה לשם מדי עברה ותאכל ובהך סברא פליגי והשתא לשמואל דקי״ל כוותיה נולד לנו דין חדש וזה דאותו מקום הסמוך להרחבה ויכולה שתאכל משם בחיזור מדי עוברת בתוך הרחבה לעולם כר״ה חשיב לה ואפי׳ הבהמה עומדת כלה בצידי הרחבה ואוכלת משם כאורחה דהא עיקר טעמא הוי אליביה דשמואל שאין לזה רשות להניח פירותיו שמה ועוד דכמו דאמרינן אליביה דרב דאין לחלק במקום אחד ולומר דלפעמים כחצר הניזק הוי ולפעמים כר״ה ה״נ האי סברא גופיה אליבא דשמואל דלא מסתברא דפליגי גם בהאי סברא אלא דפליגי אי אמרינן הוי ליה לאסוקי אדעתיה שלא להניח פירותיו במקום שתוכל לאכול אף שהוא בחיזור או לא וכדאמרן. ובהכי ניחא נמי הא דבעי הש״ס ולשמואל משלמת מה שהזיקה היכי משכחת לה וכו׳ דלכאורה קשה אטו המקשה לא ידע דמשכחת לה שעומדת כלה בצידי הרחבה אלא דקס״ד דהמקשה דהא דקאמר שמואל אפילו מחזרת נמי פטור היינו אם היא עומדת ברחבה ומחזרת לצידי הרחבה ואוכלת אבל אם עומדת כולה בצידי הרחבה ואוכלת מזה המקום שתוכל לאכול בחיזור אם היתה עומדת ברחבה משלם מה שהזיקה ומשום דזיל בתר השתא והרי כולה בצידי הרחבה היא ודייק ליה להמקשה לפרש כן מדכפל שמואל דבריו אפילו מחזרת נמי פטור ולא קאמר אפילו מחזרת פטור כדקאמר לקמן אפילו מקצה וכו׳ אלא ודאי דה״ק אפילו אוכלת בחיזור מצידי הרחבה נמי פטור כמו אם היתה אוכלת מתוך הרחבה ומשום שהיא עומדת כולה ברחבה ולאפוקי אם היא עומדת כולה בצידי הרחבה ואוכלת מזה המקום הסמוך לרחבה שתוכל לאכול משם בחיזור כשהוא ברחבה דחייבת והילכך מקשה ולשמואל היכי משכחת לה דמחייבה ור״ל על אותו מקום הסמוך לרחבה וכי בהא נמי פליג ארב וס״ל דלא אזלינן בתר המקום אלא בתר השתא בתמיה דהא לא מסתברא לן למימר דלפעמים מחשבת לי׳ למקום הסמוך לרחבה לר״ה ולפעמים מחשבת ליה לחצר הניזק ומשני כגון דשבקה לרחבה וכו׳ דשבקה דייקא כלומר דאין ה״נ דפטורה לעולם כשהיא אוכלת ממקום הסמוך לרחבה ואפילו היא עומדת בצדי הרחבה ולא משכחת לה אליבא דשמואל דחייבת. אא״כ שבקה לגמרי לרחבה ור״ל שלא היתה נראית במקום הסמוך לה אלא שהלכה ועמדה כולה בצידי הרחבה להלן מן המקום ההוא ואכלה משם דהתם לכ״ע חצר הניזק הוי והיינו דקאמר אפילו מחזרת ר״ל אפילו מקום הסמוך ואוכלת בחיזור כשהיא ברחבה נמי פטור לעולם ואפילו עומדת בצידי הרחבה ואוכלת משם דאותו מקום לעולם כר״ה מחשבינן ליה. ועוד נוכל לפרש דאשמועינן עוד דין חדש בהא דקאמר דשבקה לרחבה וכו׳ וזה דאפילו עומדת בצידי הרחבה ונטלה ממקום הסמוך לרחבה והלכה משם ועמדה כולה בצידי הרחבה ואכלה נמי פטורה ומטעמא דבעינן שיהא הלקיחה והאכילה בחצר הניזק וזהו כדעת רוב הפוסקים שלמדו דין זה משמעתתא דחררה כמו שיתבאר לקמן אי״ה והיינו דקאמר דשבקה לרחבה ואזלה וקמה בצידי רחבה ר״ל שהלכה לשם ונטלה ואכלה שם. נקטינן מיהת מהא דאמרן דהסוגיות דהכא ודהתם שוין הן אליבא דרב. ונקטינן פי׳ הסוגיא דהתם לפי שיטת הר״י בישוב הדקדוקים על אופנים. ונקטינן מכלל הדברים דבין לרב ובין לשמואל ס״ל דהמקום גורם למר כחצר הניזק הוי לעולם ולמר כר״ה הוי לעולם כל חד וחד לפי סבריה וטעמיה כאשר נתבאר ויהא הכלל הזה בידך ובו יתבאר בעז״ה הקושיא מסוגיא דמחזרת לסוגיא דמתגלגל ועיין לקמן ד״ה סוג שנתון שם תמצא מבואר הכל לפי חילוקי השיטות והדיעות וביאור הסוגיות:

רב אמר אכלה שעורים משלם תבן. זהו כפי׳ רש״י ז״ל בדף כ׳ ע״א ובגמרא שם רבה אמר דמי עמיר רבא אומר דמי שעורים בזול ת״כ דרבה ת״כ דרבא ופסק הרמב״ם ז״ל כדברי שניהם בפ״ג מנ״מ הלכה ב׳ ותמה הטור ע״ז בסי׳ שצ״א והכ״מ מפרש דלפי׳ האחר שמפרשין עמיר הוא אגודת שבלים סובר הרמב״ם דל״פ וכן כתב בכ״י. ומהכא משמע דפליגי וכפי פי׳ רש״י. ואפשר דגם הרמב״ם מודה דפליגי וכן משמעות סוגיא דהתם אלא דתפס דברי שניהן לקולא והיינו אם אכלה שעורים משלם עמיר ואם אכלה שארי דברים משלם דמי שעורים בזול. א״נ אפשר לומר דס״ל דבהא לא פליגי דאם אכלה שעורים דאינו משלם אלא דמי עמיר כי פליגי באם אכלה שארי דברים דלרבה לעולם אינו משלם אלא דמי עמיר בלבד ולרבא דמי שעורים בזול וזה מתיישב ביותר בדברי רמב״ם ונמצא דפסק כרבא דהוא בתרא וכפי׳ רש״י בעמיר וכמה שנראה מדהכא:

שינת ואכלה משלם נזק שלם. וכדמפרש לה שהשינוי הוא שפשטה את פיה לאכול מן הקופה וכיון דהקופה מופשלת לאחוריו כחצר ניזק הוי ומשלמת נזק שלם ודמיא להאי דינא שהוזכר לעיל בריש פרקין דכשהכלי נתון בידי האדם חייב על צרורות אפילו בר״ה וכמו דמיחשבא התם חצר הניזק לענין צרורות ח״נ הכא לענין שן כל חד כדיניה. ודין דהאי ברייתא הוא בבבלי דף כ׳ ע״א בסוגיא דקופצת. ודיני דאולפיי דהכא לעיל סוף הלכה ג׳ הוא דיניה דר׳ אושעיא דהתם. ועיין בקונטרס אחרון סי׳ ב׳ בביאור הסוגיות:

סוג שנתון בפתח החנות. עיין בקונטרס אחרון בביאור הסוגיות סי׳ ג׳: